- האופציה הראשונה והמועדפת היא שתל. במקרה זה לא מקלקלים אף שן ולא נשענים על שיניים אחרות.
- האופציה השניה היא גשר – כלומר השחזה של שתי שיניים הסמוכות לשן החסרה וביצוע 3 כתרים . חסרונה של שיטה זו הוא כמובן ש”מקלקלים” 2 שיניים על מנת לשחזר שן אחת חסרה.
- אופציה שלישית ומאוד לא רצויה היא תותבת נשלפת שמכילה את השן החסרה ונשענת על החיך ושאר השיניים. חסרונותיה הם רבים : מאוד לא נוח, מפעיל כוחות על השיניים האחרות ומחליש אותם, גורם לספיגת עצם ונסיגת חניכיים באיזורים עליהם היא נתמכת.
- האופציה הרביעית היא לא לעשות כלום. הבעיה באופציה זו היא שהשן הנגדית תבקע אל המרווח והשיניים הסמוכות יזוזו – זוהי אופציה גרועה לרוב
ברוב המקרים שן שהגיעה לטיפול שורש- הגיעה אחרי הרס משמעותי שנגרם לה. הכתר מגן על השן מפני שבר עמוק – שברוב המקרים יגרום לצורך בעקירת השן (שום שתל אינו תחליף לשן טובה… ) .
כתר הוא למעשה השלמת כותרת מלאכותית. לשם ביצוע כתר אנו משחיזים את השן ומקטינים אותה בצורה היקפית (כ -1.5 מ”מ ) ואז פשוט מלבישים עליה את השלמת הכותרת – זהו הכתר.
לשם ביצוע כתר בודד לא פוגעים בשיניים אחרות, וכמובן שהשן המקורית נותרת בפה- אך היא מוסתרת על ידי הכתר המכסה אותה
ודאי, מומלץ בכל שיקום קדמי לשקול את ביצועם. בכתרים אלה גם כשהחניכיים נסוגות אין זכר למתכת, החניכיים אינם “אפורים” והכתרים הללו קרובים מאוד לטבעיים. ביצוע הכתרים הללו דורש מיומנות גבוהה מצד הרופא וטכנאי השיניים. החסרונות הם : מדובר בכתרים פחות חזקים מכתרים על מתכת וחרסינה – אך מצד שני הם בנויים לעומסים קדמיים שהם בדרך כלל חלשים יותר, כתרים אלה הם יקרים יחסית לכתרים רגילים.
בפועל, מרגע שעוקרים את השיניים והופכים להיות נושאי תותבות , הצרות רק מתחילות: ספיגת לסתות, חוסר יציבות של התותבות (בעיקר תותבות תחתונות), פצעי לחץ, הזדקנות מבנה הפנים ושקיעתם ועוד כהנה וכהנה.
שמרו על השיניים ועשו כל שביכולתכם (שתלים למשל, עם עקירת כל שן) על מנת להימנע מתותבות.
צברנו נסיון רב מאוד עם השנים בביצוע תותבות, ועדיין רוב אוכלוסיית העולם המבוגרת חיה עם תותבות. למרות זאת יש לזכור שהרכבת תותבות היא נכות לכל דבר (מוגדרת כך בספרות).
התותבות גורמות להזדקנות מואצת של מבנה הפנים, שקיעת הלסתות , התארכות זווית האף , חידוד הסנטר, התארכות העור שבין האף לשפה העליונה ועוד.
תותבות גורמות להרס מואץ של עצם הלסת הנותרת ולמעשה, עם הזמן, פוגמות באפשרות לבצע השתלות דנטליות כמו שצריך בלסתות .
כדי לצמצם משמעותית את הנזק של תותבות – בעיקר תחתונות (אלה התותבות הכי פחות יציבות ) מומלץ לבצע מספר שתלים בכל לסת, ומחברים כדוריים או אחרים שתופסים את התותבת, כך מקבלים תותבות יציבות יותר, והנזק לעצם הוא כמעט מינימלי
מעבר לחלק האסתטי הלא יפה של ווים בולטים ממתכת (יש לזה פתרון בדמות תותבות ולפלסט עם ווים אסתטיים), מדובר בהרס מהיר של השיניים האחרות שעליהן נשענת התותבת החלקית.
כדי לייצב את התותבת החלקית הנשלפת אנו נשענים על השיניים האחרות, בגלל שהתותבת החלקית זזה כל הזמן בסופו של דבר היא משמשת כמכשיר נייד איטי לעקירת השיניים הנותרות בפה, בקיצור, כל עוד ניתן לפנות לפתרונות אחרים (שתלים , גשרים) – עדיף!
השם “כתרים זמניים” הוא מונח מטעה. למעשה, מדובר בכתרי מעבר. מרגע שמשחיזים את השן לכתר נוצר מרווח בין החניכיים לשן המושחזת. אם לא ממלאים את המרווח מיידית החניכיים יתמוטטו לעבר השן המושחזת וייתנו תוצאה לא טבעית, בנוסף, מבחינה פונקציונלית – שן מושחזת משוחררת ממגע מכל השיניים האחרות ולכן היא חופשיה לזוז (תזוזות קטנות), דבר הפוגם בדיוק המידות לכתר הקבוע. יתר על כן, כשמדובר בשיניים קדמיות – הרי אי אפשר לצאת מהמרפאה עם שיניים מושחזות, ויש צורך בכתרים זמניים לשם השגת אסתטיקה סבירה ראשונית.
הבעיה היא שהליך היצירה של הכתרים הקבועים לוקח במקרה הכי זריז לפחות שבוע- ובזמן זה הרבה דברים יכולים לקרות. לכן קיימים הכתרים הזמניים שמשמשים ככתרי מעבר עד לקבועים.
אם השבר קטן – לרוב השלמת קומפוזיט (חומר לסתימה לבנה) תפתור את הבעיה. יש לזכור שזוהי לא באמת סתימה אלא השלמה מודבקת, ולכן תמיד קיים החשש שהיא תשתחרר.
בשברים גדולים ניתן לנסות לבצע השלמת קומפוזיט , אם כי ככל שהשבר גדול יותר כך סיכויי ההשלמה לשרוד הולכים וקטנים, שהרי ההשלמה עשויה מחומר פלסטי.
אם שחזור קומפוזיט אינו יכול לפתור את הבעיה הפתרון הוא ציפוי חרסינה מודבק (laminate ) שיתרונו בכך שלשם הדבקתו מורידים מעט מאוד חומר שן נוסף, אך מצד שני הוא חלש יותר. הפתרון השני, הפחות שמרני, אך יציב יותר הוא כתר חרסינה אסתטי קדמי.
