שיקום שיניים באמצעות כתרים

בעבודתי השגרתית נתקלתי לא פעם בשאלות כגון: מדוע ומתי יש לבצע כתרים על גבי שיניים, מהם בכלל כתרים, מהן האלטרנטיבות ואיך עושים כתר. הכוונה אינה להפוך אתכם לרופאי שיניים בשיעור אחד, אלא לתת בידיכם את המידע הדרוש לכם בטיפול.

 

שיניים שעברו הרס כותרתי ניכר –    עששת עמוקה, שחזורים (“סתימות”) קודמים, שיניים לאחר טיפול שורש.   שיניים אלה הן מוחלשות עקב אובדן חומר שן רב, הן מצויות בסכנת פיצול ושבירה ולכן יש צורך להגן עליהם על ידי כתר. במקרים אלה השיקום על ידי כתר הוא קריטי שכן שברים מתחת לקו החניכיים של שיניים שעברו הרס קודם ניכר עלול להביא לאובדנן.

 

שיקום מסיבות אסתטיות –   כאשר הכתר בא “להחליף” או להשלים שן קיימת עם או ללא הרס כותרתי רב בגלל סיבות אסתטיות . יש לקחת בחשבון שכתר אינו פתרון שמרני, רק לאחר שמוצו ונידונו האפשרויות השמרניות (הבהרת שיניים, השלמה או ציפוי על ידי חומרים מרוכבים, ציפויי חרסינה ) יש לשקול אפשרות של בניית כתר.

 

סיבות שיקומיות מורכבות אחרות –  כמו במקרים של בקיעות יתר, אובדן גובה משנן, ועוד.

 

בניגוד לדעה רווחת – אין שום הכרח בטיפול שורש בשן המושחזת לקבלת כתר, במיוחד אם המדובר בכתר שיבוצע מסיבה אסתטית ללא הרס כותרתי ניכר. במקרה זה השן נותרת חיה ולכן היא תושחז לקבלת כתר ללא ביצוע מבנה.

אבל, ברוב המקרים של הרס כותרתי ניכר אין ברירה אלא לבצע טיפול שורש בגלל הקרבה הניכרת למוך השן (החלק החי הפנימי של השן) ו/או מסיבות שיקומיות אלקטיביות – על מנת ליצור אחיזה של חומר השחזור (מבנה) על גבי השן ההרוסה.

לאחר ביצוע טיפול שורש וסתימת שורש, מפנים חלק מסתימת השורש באחת התעלות כדי לבצע את המבנה. המבנה מורכב מיתד המוכנסת אל תוך תעלת השורש ומליבה שתפקידה להשלים את הכותרת החסרה. הדבר מודגם באיור הבא :

ישנם מספר סוגים של מבנים ביניהם מבנה ישיר המבוצע במרפאה ומבנה יצוק המיוצר במעבדה על פי מידה מדוייקת. סוג היתד משתנה בהתאם לסוג המבנה הספציפי ולעיתים ניתן לבצע מבנים ללא יתד.   הבחירה נתונה לשיקול דעתו של הרופא.

 

רופא שיניים משחיז את השן לשם קבלת הכתר, ההשחזה צריכה להתבצע על פי כללים מאוד מוגדרים על מנת לספק לכתר העתיד לבוא אחיזה נאותה ומראה אסתטי ככל שניתן.   בשלב זה מתבצע גם כתר זמני – איתו המתרפא יישלח הביתה, וישמש את המתרפא עד שהכתר הקבוע יהיה מוכן. ביצוע הכתר הזמני הוא חשוב מאוד משום שהוא תורם לריפוי תקין של חניכיים באיזור ההשחזה, מונע תזוזת שיניים וכמובן מספק פתרון אסתטי הולם למתרפא עד הכתר הקבוע. מצד שני, הכתר הזמני, כשמו כן הוא, ולא נועד לשמש את המתרפא לתקופה ארוכה, בעיקר בשל היותו לא מדויק.

 

בשלב זה מבצע הרופא מטבע מדויק של 2 הלסתות. המטבע כולל גם את השן המושחזת,   המטבע נעשה באמצעות חומר סיליקוני בעל רמת דיוק גבוהה. המטבע נשלח אל טכנאי השיניים שיוצק גבס אל תוך המטבעים לקבלת העתק של שיני המתרפא בתבנית גבס.

 

משלב זה אתאר את אופן ביצועו של כתר חרסינה מאוחה למתכת (המקובל והנפוץ ביותר, הסוגים השונים יפורטו בהמשך) .

הטכנאי יוצק שלד מתכת לפי דגם שעווה שהוא מגלף על גבי תבנית  הגבס. הרופא מקבל מהטכנאי את שלד המתכת ומוודא שההתאמה אכן מדוייקת בפיו של המתרפא, הן מבחינה קלינית והן בצילום רנטגן. אם המתכת אכן מתאימה – בוחרים את צבע הכתר הסופי.

 

הטכנאי מגלף את צורת הכתר הסופית בחרסינה על גבי שלד המתכת. החרסינה נשרפת בתנור מיוחד המגיע לחום של כ- 900 מעלות צלזיוס במספר שלבים. הרופא מאזן את הכתר בפי המתרפא ומוודא שהכל תקין, פונקציונלית ואסתטית (יחד עם המתרפא) , במידת הצורך הכתר נשלח לטכנאי לגימור נוסף. כשהכתר לשביעות רצונם של כל הנוגעים בדבר, יודבק הכתר באופן זמני או קבוע לפי הצורך.

כאמור, ברוב המקרים הכתרים מסוג חרסינה מאוחה למתכת. כלומר שלד הכתר הוא מתכתי, ואת המתכת מצפים בחרסינה על פי הצבע הרצוי (בהתאמה לשיניים האחרות בפי המתרפא).   המתכת מאפשרת התאמה צמודה ומדוייקת לשן המושחזת והחרסינה מקנה לכתר את מראהו האסתטי. לרוב, שולי הכתר ממוקמים מעט מתחת לחניכיים על מנת לשוות לכתר מראה של שן טבעית.

המתכת חייבת להיות מסוג המסוגל לעבור איחוי לחרסינה.

 

ישנם גם כתרים מחרסינה מלאה ללא מתכת כלל, כתרים אלה הם יקרים מאוד ונותנים תוצאה אסתטית גבוהה בביצוע נכון. כתרים אלה מתאימים לשיקום של שיניים קדמיות במיוחד כאשר קו החיוך הוא גבוה וחושף כמות ניכרת של חניכיים. מאידך, מידת התאמתם של כתרים אלה לשיניים המושחזות עשויה להיות בעייתית ובמקרה של השחרת השן המושחזת – עלולה להיות השתקפות. נדרשת רמת מיומנות גבוהה ביותר של הרופא והטכנאי לביצוע כתרים מסוג זה בצורה נכונה.

 

אלה הם כתרי מתכת ללא חרסינה. המתכת יכולה להיות משלושת הסוגים שהוזכרו לעיל. כיוון שכתרים אלה אינם אסתטיים כלל , הם משמשים למקרים מיוחדים של בעיות סגר ו/או חוסר מקום בין לסתי בשיניים אחוריות שאינן נראות בחיוך.

 

בעבר, בטרם ידעו לאחות חרסינה למתכת, נהגו לצפות מתכות בפולימר אקרילי בעל מראה די אסתטי. בעייתם של הכתרים הללו היתה בעיקר שינוי בצבע ובמרקם במשך השנים , לכן הם אינם מספקים מענה אסתטי ופונקציונלי לאורך זמן.

כתרים אלה הולכים ונעלמים מן העולם.