אני ממליץ לכם לקרוא את הפרק על חניכיים שכתבתי באתר. בכל מקרה, ניתוח חניכיים חייב להיות האופציה האחרונה, לאחר שמוצו כל האפשרויות האחרות (טיפול שיננית יסודי מאוד, הקצעות שורשים בהרדמה מקומית, צחצוח נכון, שימוש בעזרי ניקוי ועוד).
חשוב לציין, שמטופל שאינו מאוד קפדן בשמירה על הגיינת השיניים והחניכיים, ימצא את עצמו במקרים רבים אחרי ניתוח החניכיים במצב רע יותר ממה שהתחיל בו .
אין לשכוח שבסך הכל זהו טיפול כירורגי הדורש זמן ריפוי משמעותי (6 שבועות ).
חשוב לשקול טוב מאוד האם לגשת לניתוח חניכיים, שיכול להיות מאוד יעיל, אך כפי שאמרתי – חייב להתאים למטופל הספציפי.
כתר חייב לחבוק שולי שן בריאה. קורה ששן הרוסה מתחת לקו החניכיים. במקרה כזה מבצעים ניתוח חניכיים קטן בו חותכים חניכיים ומסירים עצם כדי לחשוף שולי שן בריאה מתחת לקו השבר.
כתר שנכנס עמוק מדי לחניכיים בצורה לא מבוקרת יגרום לנסיגה לא מבוקרת. בהארכת כותרת אנו אמנם מורידים חניכיים ועצם – כלומר גורמים לנסיגה מקומית, אך מאידך זוהי נסיגה מאוד מבוקרת ומתוכננת מראש.
בטרם מבצעים הארכת כותרת חייבים לבחון אופציה של הבקעה מאולצת – במצב זה אנו מושכים החוצה במקצת את השן שנשברה אל מעבר לחניכיים באמצעים אורתודונטיים (יישור שיניים) פשוטים ביותר, היתרון האדיר של שיטה זו הוא שלא חותכים כלל את החניכיים ולא מסירים עצם – לרוב זוהי אופציה מומלצת וטובה יותר, אלא שהיא אורכת זמן רב יותר, ולעיתים יקרה יותר מהארכת כותרת.
זהו מצב מאוד מתסכל. אלה המקרים המורכבים יותר והקשים יותר לטיפול, שכן אין למקצוע רפואת השיניים פתרונות קסם באמת למקרה זה. לעיתים מטופלים מספרים שקיימת הרגשה כאילו תקוע משהו בין השיניים כשהם מחייכים, וזה לא נעים. כאן קיימות מספר אופציות טיפוליות – רצוי לשקול זאת יחד עם המתרפא, ולהתייעץ גם עם אורתודונט.
ניתן לבצע השתלת חניכיים באיזור, אך יש לזכור שלא כל מקרה מתאים לכך, ויש אחוז לא קטן יחסית של כשלונות (חזרה למצב הבסיסי).
הבשורות הטובות הן שלכל מקרה כזה יש פתרון, אך יש להתאימו ספציפית למתרפא.
שני גורמים חשובים: הגיינה אורלית לקויה, וגנטיקה שתומכת בכך. המחלה היא: פריודונטיטיס. במחלה זו בה לוקה בדרגה זו או אחרת רוב האוכלוסיה המבוגרת (מעל 40), יש אובדן ונסיגה של עצם הלסת התומכת בשיניים. כאשר אין לשיניים מספיק תמיכה בעצם הלסת, נוצר מנוף משמעותי, והשיניים מתנדנדות ובהמשך נושרות. על מנת להאט את מחלת החניכיים יש לטפל ביסודיות ובתכיפות אצל השיננית ואצל רופא השיניים, ניתן להשפיע מאוד על מהלך מחלת החניכיים בטיפול שיניים קפדני.
חשוב מאוד להשלים שיניים שאבדו בשתלים ולא בגשרים, כי רק כך נשמרת שארית העצם התומכת ולא מתנוונת, ובנוסף לכך לא מתקלקלות שיניים אחרות.
השימוש בתותבת חלקית להוצאה כדי להשלים שיניים חסרות הוא אמנם הזול ביותר, אבל זה הפתרון המזיק ביותר לשיניים הנותרות , שכן התותבת גורמת לנדנוד השיניים האחרות ומאיצה את אובדנם, בנוסף לנזק הבלתי הפיך לעצם הנותרת ופגיעה משמעותית בסיכויי הצלחת שתלים בעתיד !!!
תשובה מורכבת. השאלה היא האם מתכוונים לעצם או לחניכיים, כי בציבור יש נטייה להתייחס לחניכיים ולעצם כיישות אחת . בעיקרון התשובה היא – לא. ניתן להשתיל חניכיים ולהוסיף עצם בנגעים מאוד מסויימים, אבל הכמויות המתקבלות הן קטנות יחסית, ולא תמיד זה מצליח.
חשוב להתייעץ על כך בכל מקרה עם רופא השיניים. יש להבין גם האם זו יותר הפרעה אסתטית , או שמא ההפרעה גם משלבת הפרעה פונקציונלית (ניידות שיניים, נזק לעצם תומכת וכו’).
נמצא בכל המחקרים, עישון מאיץ את מחלת החניכיים ואת אובדן השיניים באופן משמעותי. עישון פוגם משמעותית גם בקליטת שתלים והישארותם. העישון פוגם באספקת הדם בכלי הדם הקטנים ומוריד את התנגודת החיסונית, זהו מצע מצויין להתקדמות מחלת חניכיים, ראו הוזהרתם.
תרופות מסויימות משפיעות לרעה על החניכיים כגון תרופות להורדת לחץ דם מקבוצת חסמי הסידן (ניפדיפין), אנטי אפילפטיות (טגרטול) ותרופות נגד דחיית איברים מושתלים (ציקלוספורין). השפעות אלה אינן הרסניות וחולפות לרוב בטיפול הגיינה נכון בחניכיים.
מחלת הסכרת משפיעה מאוד לרעה על בריאות החניכיים וכן על סיכויי קליטת שתלים. מהמון סיבות, ולא רק דנטליות, חשוב מאוד לאזן את רמת הסוכר בדם.
כן, בשל הנדנוד הבלתי פוסק והטראומה הסגרית הנגרמת לשיניים. יש לשקול בעצה אחת עם הרופא המטפל שימוש בסד לילה קשיח.
זהו מצב מסוכן מאוד, מכיוון שהשיניים הקדמיות אמורות רק לחתוך, ברגע שתפקיד הטחינה נופל עליהם הן שואפות להתיישר לרוחב כדי ללעוס יעיל. זה מצב רע מאוד כי אז נפתחים רווחים מאוד לא יפים בין השיניים הקדמיות וזה מזכיר פרח שנפתח – ולכן הוא נקרא flaringזהו מצב שמוביל מהר מאוד לאובדנם של כל השיניים וחבל. חשוב מאוד לשחזר את השיניים האחוריות ולקבל לעיסה הרמונית ונכונה.
