ההתמחות של רופאי שיניים לילדים הינה הכשרה אקדמית נוספת של כארבע שנים מעבר ללימודי רפואת השיניים הבסיסיים (שמשכם שש שנים). הפדודונט (המומחה ברפואת השיניים לילדים) רוכש ידע ומיומנות בגישות התנהגותיות שונות עם ילדים, בפסיכולוגיה של הילד, בשימוש בתרופות טשטוש ובהרדמה כללית. כמו כן כוללת ההכשרה טיפול בילדים הסובלים ממחלות סיסטמיות וטיפול בילדים עם צרכים מיוחדים. חבלות באזור הפנים והשיניים (מניעת חבלות וטיפול בחבלות) הן תחום עיקרי בטיפולו של הפדודונט.
מחלות רבות עלולות לתת את ביטויין הראשוני בחלל הפה והפדודונט ייטיב לזהותן ולהנחות את המתרפא בהמשך הטיפול. מניעת העששת היא תחום הצובר תאוצה לאחרונה – הטיפול בעששת איננו “סתימת חורים” בלבד אלא טיפול מניעה הכולל הדרכה להרגלי גהות פה נכונים, הרגלי תזונה נכונים ושימוש מושכל בתוספי פלואוריד. נגעים התחלתיים ניתנים לטיפול שמרני שאינו כולל פתיחת השן.
העיתוי המתאים לפגישה ראשונה עם רופאי שיניים לילדים הוא בגיל שנה או כאשר מופיעות השיניים הראשונות בפה. לפגישה הראשונה חשיבות רבה מאוד בשני היבטים: ראשית, במתן הכוונה להורים למניעת עששת, להקניית הרגלים נכונים של צחצוח שיניים, לתזונה נכונה ולמניעת התפתחות הרגלים מזיקים. שנית, הילד מתרגל לסביבת המרפאה ונבנית מערכת יחסים חיובית בין הרופא לילד.
רופאי שיניים לילדים – מתי לקבוע תור ראשון?
לא מומלץ לחכות להופעת חור גדול או תלונה על כאב שיניים כדי להביא את הילד לטיפול ראשון. החור הגדול או כאב השיניים הטורדני עלולים להופיע כבר במצב של עששת מתקדמת הדורשת טיפול מורכב יותר ויקר יותר. הבדיקה הראשונית אצל רופאי שיניים לילדים הינה רבת חשיבות. מעבר לאיסוף מידע לגבי הרקע הרפואי של הילד והתנסויותיו הקודמות עם רופאים היא כוללת גם התרשמות מהתנהגות הילד ויכולתו לשתף פעולה בטיפולים העתידיים, בדיקת מבנה הפנים וצורתם, בדיקת תפקוד מפרקי הלסתות והיחס בין הלסתות.
אחרי הבדיקה החיצונית נערכת בדיקת חלל הפה, אשר בה נבדקים מראהו הכללי, מצב הלשון, החניכיים, החיך וצורתו, כמות הרוק ואיכותו ועוד. כאמור לעיתים עשוי דווקא הפדודונט להיות הראשון שמאבחן בעיות ומחלות שונות אצל הילד שיש להן ביטוי גם בחלל הפה. רק לאחר כל אלה ייבדקו השיניים – מספרן, צורתן, המבנה שלהן, מיקום השיניים בקשת, היחס בין השיניים בעת סגירתן, והימצאות מוקדי עששת.
לאחר איסוף כל הנתונים תיקבע תוכנית הטיפול המתאימה לילד בהתאם למצבו הרפואי, גילו ורמת התפתחותו, התנהגותו ויכולתו לשתף פעולה, כמות הטיפול וכמובן רמת הסיכון שלו ללקות בעששת. כמו כן ייקבע הצורך בהפניית הילד לבדיקת האורתודונט. מנעד אפשרויות הטיפול כולל אמצעים התנהגותיים תואמי גיל להגברת שיתוף הפעולה, היפנוזה רפואית, סדציה נשאפת עם גז הצחוק, סדציה משולבת (תרופות הרגעה בשילוב עם גז צחוק) והרדמה כללית.
